פסק-דין בתיק ת"א 20217-08-11

פסיקה על דרך הפשרה על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: " פסיקה בפשרה"), בתנאים עליהם הוסכם ובעניין תובענה לאכיפת הסכם מכר של זכויות במקרקעין.

            עניינה של התובענה בעסקת מכר נטענת של נכס מקרקעין, הידוע כמשק 53 במושב עג'ור (להלן: " הנכס"). על-פי הנטען, התקשרו התובעים בהסכם עם הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") לרכישת זכויותיו (וזכויות בת זוגו - ידועתו בציבור - הנתבעת 2, להלן: " הנתבעת"), בנכס. הגם שהנכס היה רשום בספרי הנתבעות 4-6 על שמה בלבד, הסכימה הנתבעת, כי לנתבע מחצית מהזכויות, שם. בין הנתבעים 1 ו- 2 התנהלו הליכים משפטיים (בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים - תמ"ש 24938/06), לפירוק השיתוף בנכס. במסגרת ההליכים שם, ניתן פסק-דין ולפיו רכש הנתבע את חלקה של הנתבעת בנכס (מחצית), ששוויו הכולל הועמד על הסך השווה בשקלים ל - 450,000$. עוד נקבע, כי הנתבע יישא בחובות בגין הנכס, כפי שפורט, שם וככל שלא תשולם התמורה עד למועד שנקבע, ימונה כונס נכסים למכירתו לכל המרבה במחיר.  לצורך רכישת זכויותיה של הנתבעת בנכס, הפקידו התובעים בידיו הנאמנות של בא כוח הנתבע סך של 484,000 ש"ח ובהמשך, הועבר הסכום לנתבעת. לטענת התובעים, הואיל והנכס היה רשום במועדים הרלוונטיים על שמה של הנתבעת בלבד, לא ניתן היה, בטרם הועברו זכויותיה, להתקשר בהסכם מכר עם הנתבע. לפיכך ולנוכח "המציאות המשפטית" התקשרו התובעים והנתבע בהסכם "הלוואה" מיום 24.3.2009 (להלן: " ההסכם"), שלצורך הבטחת התמורה בגינו נרשם משכון לטובתם על זכויותיו בנכס. על-פי הקבוע בהסכם, הועבר לנתבעת סך כולל של 926,160 ש"ח. בהמשך, התקשרו הצדדים בהסכם נוסף מיום 29.3.2009 לרכישת חלקו של הנתבע בנכס (להלן: " הסכם המכר") ובסך השווה בשקלים ל - 250,000$. עובר לחתימת הסכם המכר, קיבלו התובעים חזקה ביחידה העליונה של הנכס וכן בחלקים מהשטחים הצמודים לו. לטענתם, משלא היה ביכולתו של הנתבע לשלם לנושיו את מלא חובותיו בקשר לנכס, הוסכם בין הצדדים בגדר הסכם נוסף מיום 5.10.2009, כי התובעים ישלמו את החובות, כאמור ובתמורה, יקבלו את מלא הזכויות בנכס באופן יחסי להיקף התשלום. על יסוד האמור, נטען, כי התובעים שילמו לנתבע סכום נוסף של 157,752$, על דרך סילוק חובותיו לנושיו (וכמפורט בנספח א9 לכתב התביעה). בנוסף נטען לקיזוז סכום נוסף מיתרת התמורה, בסך של 42,500$ וכן לתשלום של 25,000$ שהופקד בנאמנות אצל הנתבע 3 לצורך השלמת העברת הזכויות.

            לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכמים שנחתמו עמו ופלש לנכס באלימות, תוך שגרם נזק לרכוש, עניין שגרר הליך משפטי ומתן צווי הרחקה הדדיים. בנסיבות אלה נטען, כי יש לקרוא את ההסכמים שנחתמו עם הנתבע בכללותם ועל-פיהם רכשו התובעים את מלא הזכויות בנכס. עוד נטען, כי התובעים שילמו את מלא התמורה, בין בדרך ישירה ובין על דרך קיזוז ועל יסוד כל האמור עתרו לאכיפת ההסכמים, קבלת הזכויות בנכס וסילוק ידו של הנתבע. לחילופין, עתרו להתחשבנות כספית בין הצדדים.

            בכתב הגנתו טען הנתבע, כי התקשר עם התובעים בהסכם הלוואה בריבית מופרזת וכי לא הייתה לצדדים כל כוונה לבצע עסקת מכר. ממילא, לא ניתן לבצע עסקת מכר על חלקים בלתי מסוימים בנכס. יחד עם זאת הוסיף, כי יש לבדוק את הסכומים ששולמו לו ולהשיב לתובעים את ההלוואה לאחר התחשבנות.

יוער, כי התובענה הוגשה גם בעניינה של הנתבעת, אשר נוכח ההליכים שהתקיימו בינה לבין הנתבע ומכירת זכויותיה בנכס לנתבע, עמדתה בעניין העברת הזכויות לא נדרשה. כמו כן, הוגשה התובענה כנגד הנתבע 3, אשר החזיק בייפוי כוח לצורך להשלמת העברת הזכויות בנכס על שם התובעים והודיע, כי יכבד כל פסק-דין, לעניין רישום הזכויות. לטענתו, כוונת הצדדים הייתה לביצוע עסקת מכר של זכויות הנתבעים 1 ו-2 בנכס, לידי התובעים. כמו כן, הוגשה התובענה כנגד הנתבעים 4-6, שלצורך העברת הזכויות נדרשה הסכמתם, על-פי ההסכמים שנחתמו בינם לבין עצמם ועם בעלי הזכויות בנכס.

            הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. בתצהיריהם, חזרו התובעים על טענותיהם בתובענה והוסיפו ופרטו, לעניין הסכומים ששולמו לנתבעים 1 ו-2 ולגורמים שונים, כמו גם לעניין טענתם לקיזוז.  על יסוד האמור, הדגישו, כי שילמו את מלא התמורה בהתאם להסכמים עם הנתבע ועתרו לקבלת הזכויות בנכס. מנגד, בתצהירו, חזר הנתבע על טענתו, כי רכש את זכויותיה של הנתבעת בנכס והתמורה שנקבעה בפסק-הדין שניתן בעניינם שולמה במלאה, באמצעות העברה כספית של התובעים ועל דרך של הסכם הלוואה. הנתבע התייחס לסכומים הנוספים ששולמו, לטענת התובעים, בקשר לנכס והכחיש באופן מפורט את טענותיהם. הנתבע 3 חזר בתצהירו על טענתו, כי כוונת הצדדים הייתה לביצוע עסקת מכר והוסיף, כי התשלומים שפורטו בתצהיר התובעים הנם נכונים. מטבע הדברים ולנוכח עמדתם של הנתבעים 4-6, כפי שפורטה בכתב טענותיהם, לא הוגשו תצהירים, מטעמם.   

בדיון מיום 31.10.2012 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לסיום הסכסוך על דרך הפשרה, בתנאים שפורטו, על יסוד כל המסמכים שהוגשו ולאחר שיהיו רשאים להגיש סיכום קצר של טענות. בגדר ההסדר הוסכם, כי הנתבע ישלם לתובעים סכום כספי, ששיעורו ייקבע על-ידי בית המשפט ובתוך ששה חודשים מיום מתן פסק-הדין. עוד הוסכם, כי ככל שלא ישולם הסכום האמור עד למועד שנקבע, יהיו רשאים התובעים להירשם כבעלי הזכויות בנכס ובכפוף לתשלום סכום כספי לנתבע, ששיעורו ייקבע על-ידי בית המשפט ובתוך ששה חודשים נוספים.

            הצדדים השלימו את טענותיהם, הגישו את סיכומיהם והתיק הובא לפניי למתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור.

בסיכומיהם, התייחסו התובעים לסכומים שעל בית המשפט לפסוק בהתאם להסדר הדיוני. לעניין השבת ההלוואה, טענו, על יסוד פירוט שהובא בתצהיריהם, כי הסכום הנומינלי עומד על סך של 407,343$ בצירוף סכומים נוספים שאותם ביקשו לקזז, המגיעים כדי סך של 109,381$. כמו כן, טענו לשערוך הסכומים, על-פי חוות דעת מומחה ואשר אלה מגיעים כדי סך כולל של 645,290$ ובשקלים, על-פי שער הדולר במועד תשלומם, סך של 2,710,218 ש"ח. באשר לסכום שיהיה עליהם לשלם לנתבע, ככל שיידרש, לצורך קבלת הזכויות בנכס, טענו, כי מששולמה לו מלא התמורה (כפי שפורטה בתצהיריהם) ובשים לב לשערוכם וטענותיהם לפיצוי ולקיזוז, לא מוטלת עליהם חובה לשלם תשלום נוסף כלשהו. 

מנגד, טען הנתבע בסיכומיו, כי סכום ההלוואה שיש להשיב לתובעים מגיע לסך כולל, השווה בשקלים ל - 271,764$, בלבד. בתוך כך, דחה את טענות התובעים לתשלומים לגורמים שונים והסכים לחלק מהם, בלבד. כמו כן, טען, כי אין מקום להכיר בשערוך סכום ההלוואה לכל התקופה, שכן הסכים בחודש מאי 2010 להשיב את ההלוואה ונדחה. עוד טען לקיזוז מסכום ההלוואה סכומים בגין דמי שימוש ראויים, נוכח החזקה של התובעים בחלק מהנכס לתקופה של שנתיים וכן לקיזוז הפיצוי המוסכם, שנקבע בהסכם המכר. התובעים השיבו והתיק הובא לפניי למתן פסק דין, כדלקמן.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי טענותיהם, על נספחיהם, התרשמתי מתצהיריהם וסיכומיהם, שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים, ראה, בהרחבה, בפסק דיני, בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה, בתנאים עליהם הוסכם, הנני קובע, כי בכפוף לתשלום סך של 1,600,000 ש"ח, בתוך ששה חודשים, יהיה רשאי הנתבע להשלים את העברת הזכויות בנכס על שמו. זאת ועוד,  עם מלא התשלום, יבוטל המשכון שנרשם לטובת התובעים על הזכויות בנכס ואלה יפעלו לביטולו. ככל שלא ישולם הסכום האמור כולו או חלקו עד למועד שנקבע, יהיו זכאים התובעים להירשם כבעלי הזכויות בנכס, בתנאים שנקבעו בהסכם המכר( בשינויים המחויבים) ובכפוף לנוהלי הנתבעים 4-6 ולאמור בכל דין. התובעים יהיו זכאים לקבל את הזכויות בנכס, כאמור, בכפוף לתשלום סך של 300,000 ש"ח, בתוך ששה חודשים נוספים (ובסך הכל - שנים- עשר חודשים מיום מתן פסק-הדין).

ככל שלא ישולם הסכום האמור, כולו או חלקו, עד למועד שנקבע, תדחה התביעה, ללא צורך בהחלטה נוספת.

על הסכומים שנקבעו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה בלבד, ממועד מתן פסק-הדין ועד למועד כל תשלום שישולם, בפועל, על חשבון הסכומים שנקבעו ועד לסילוקם המלא. 

בנסיבות העניין, משפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום,  ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: